ובכן, חזרתי
זהו. אני בחזרה בסין. הגעתי אתמול אחרי הצהריים. השלמתי שעות שינה, התקלחתי ואפילו התחלתי בחיפושים אחר דירה חדשה.
זה קצת מוזר. הייתי בארץ לביקור קצר של שלושה וחצי שבועות והזמן עבר לי מאוד מהר, אפילו יותר מידי מהר. אבל עכשיו כשחזרתי לסין אני מרגיש כאילו לא הייתי כאן כמה חודשים טובים.
הייתי רוצה לסיים את ביקור המולדת שלי בסרטון הבא.
הייתי רוצה אבל אני לא ממש יכול. יש לי ממש חוסר מזל עם צנזורים בזמן האחרון ומשום מה החליטו להוריד למערכון הזה של החמישיה את הפסקול. זו לא תקלה או מקרה כי עשו זאת בשני הקבצים שהועלו ליוטיוב (השקעתי וחיפשתי). אז מי שמכיר שייזכר ויהנה. ומי שלא - כדאי לכם ללמוד קריאת שפתיים. המערכון הזה שווה את זה.
נספח צרכני
חברת אלעל המשיכה בקו המאכזב. אחרי העיכוב המיותר בדרך לארץ גם הטיסה לסין לא היתה חפה מבעיות:
- אחת הדיילות נכנסה לי בכתף וגרמה לי לשפוך את הקפה. המזל היה שמלבד שתי טיפות כל הקפה נשפך על הכרית שהיתה עליי. הדיילת אפילו לא שמה לב שהיא עשתה את זה וכשביקשתי ממנה להחליף כרית היא אמרה שאין על המטוס כריות להחלפה.
- הסרטים שהוקרנו בטיסה אינם הסרטים אשר פורסמו במגזין המלווה את הטיסה. נאבקתי כדי להשאר ער ולראות את הסרט השלישי שהיה אמור להיות ‘משחק כפול’ אותו לא יצא לי לראות ושמעתי עליו טובות. הסרט הרביעי שלא היה אמור להיות מוקרן בטיסה זו עקב אורכה היה ‘לילה מטורף במוזיאון 2′. בסוף הסרט השלישי שהוקרן היה ‘לילה מטורף במוזיאון’ הראשון (!!!) שיצא ב-2006 וכבר יצא לי לראות אותו. אולי זה דבילי אבל אחת החוויות שאני מצפה לקראתן בטיסה ומוכן לשלם עבורה את המחיר שאני משלם על הכרטיס, היא הצפייה בסרטים חדשים שרוב הסיכויים שלא יצא לי לראות עדיין. העובדה שהוקרן בטיסה סרט מ-2006 מרתיחה אותי יותר מכך שלא הוקרן הסרט שפורסם בחוברת. כששאלתי את הדיילת לפשר העניין היא בקושי הואילה בטובה לענות לי ופטרה אותי בתשובה שההקרנות במטוס זה דבר אוטומטי. איזה שטויות!
- הבעיה הבאה אינה בהכרח באשמת אלעל אבל טפסי הצהרת הבריאות שחולקו לנו במהלך הטיסה היו הטפסים הלא נכונים. אחרי שנחתנו הבודקים הסינים התעקשו שיחולקו לנו טפסים אחרים ושנמלא אותם מה שהוביל לעיכוב מיותר בירידה מהמטוס.
אם זה יימשך ככה אני אוותר על אלעל, אפילו שהם היחידים עם טיסה ישירה מישראל לבייג’ינג.
העיקר שהגענו בשלום.
6 תגובות לפוסט “ובכן, חזרתי”
1 אלעד-וו 21 באוגוסט 2009 בשעה 7:06
אני נוסע לישראל וד כשבוע. בטורקיש, כמובן. אני משתדל לא לקחת אל על, ישראלים כקבוצה זה די חולרע. איך לומר, החוויות שלך מהטיסה לא מפתיעות אותי. אבל הכי גרוע Air China. כשאתה טס אייר צ’יינה עושים עליך חישובי עלות-תועלת כמו על סיני. תקלה טכנית במטוס? שיחכו שש שעות; כולה סינים, יש עוד מליארד כאלה. שירות מחורבן, אוכל מחורבן, יחס מחורבן, אתר אינטרנט מחורבן.
2 אלעד-וו 21 באוגוסט 2009 בשעה 7:06
אה, וברוך הבא! מה עם איזו בירה מחר?
3 עמית 22 באוגוסט 2009 בשעה 10:24
אני הכי אהבתי את הכותרת
4 הילה 22 באוגוסט 2009 בשעה 2:39
הטיסות של טורקיש הם אחלה. יש אוכל לא רע בכלל…הצזיקי מצוין. ברוך השב לסין!
5 RanE 22 באוגוסט 2009 בשעה 5:22
תודה רבה!
עמית, חשבתי עליך כשכתבתי את הכותרת
6 יוני 22 באוגוסט 2009 בשעה 7:47
גם אני חזרתי לפני שבועיים מבנגקוק עם אלעל וגם אז הקרינו את “לילה מוטרף במוזיאון” הראשון. לא היה כל כך אכפת לי כי כבר ראיתי את השני, אבל גם לי נתנו את התשובה שנתנו לך. בטיסה הלוך אגב, היו כמה צעירים אחרי תיכון שעשו רבה רעש והפגינו חוסר תרבות כאשר קמו מהכיסאות מתי שבא להם, גם בזמן הנחיתה. אני מצפה מהדיילים להעיר לאנשים כאלו ולא להתעלם במשך כל הטיסה.
הדיילים של אלעל אינם מפגינים תודעת שירות גבוהה במיוחד וזה די בולט לעמות חברות אחרות בשוק.
השארת תגובה